יומנה של רותקה לסקר

היום (שני, 28.5.14) התקיים יום הזכרון לשואה ולגבורה. במכללה צוין יום זה בבימת חמדת. אגודת הסטודנטיות נשאה דברים "לזכרם של ששת המיליונים", ד"ר צביה בר-שלום סיפרה על פרויקט מהדקי הנייר ולבסוף ד"ר זהבה שרץ, אחותה למחצה של רותק'ה לסקר, ריתקה וריגשה את הקהל בסיפורה האישי משפחתי. המעמד נפתח בפרקי תהילים של ד"ר ישעיהו אונגר ונחתם בשירת התקווה ואני מאמין.

סיכום השיחה מאת ד"ר זהבה שרץ:

"אני מופיעה כאן היום כאחות של רותקה לסקר. היה לנו אבא משותף (אני אחות למחצה). רותקה נרצחה בשואה 6 שנים לפני שנולדתי. נולדתי בראשל"צ ליעקב וחנה לסקר- 2 ניצולי שואה. היינו משפחה של שלושה. לא היה לי סבא וסבתא, לא דודים ולא בני דודים. גדלתי כילדה ישראלית צברית. לא ידעתי פולנית אבל ידעתי עברית על בוריה.

אבי היה בעברו ממקימי מגדל (עבד עם טרומפלדור והאנשים מהדור ההוא). הוא היה בן למשפחת לסקר בת התשעה ילדים.

הוא היה בנקאי. בתקופת המלחמה התגוררו בפולין (בכוונה לחזור ארצה). אבי היה נשוי ואב לרותקה בת העשר והניוש בן השלוש, הסבא והסבתא גרו בארץ ישראל.

בגיל 14 חל מהפך ראשון בחיי. חיטטתי בארונות בבית וגיליתי בארון מצעים אלבום- תמונות של ילדה וילד, מאוחר יותר התברר כי אלו רותקה והניוש. תמונה נוספת של אבא שלי עם אישה ושני ילדים. תמונה של תינוקת… פניתי אל אבי ושאלתי אותו: של מי התמונות האלה?- מי זאת שכל כך דומה לי ואז הוא סיפר לי את כל הסיפור שהם הגיעו לאושוויץ וכו'…

וזהו. מאז הוא לא דיבר יותר והחיים נמשכו.

14 שנים אח"כ נולדה לי בת (יש לי בן בכור) וקראתי לה רותי, (לרותי יש שני ילדים. כרגע היא עושה פוסט דוקטורט בבוסטון ותכף עתידה לשוב ארצה. אביגדור בעלי הוא פרופ'.)

ביום שישי 1 בינואר 2006, אני חוזרת מאנגליה בענייני עבודה ואני מקבלת טלפון. שואלים אותי אם אני ביתו של יעקב והאם אני מכירה את רותקה לסקר? מצאו את היומן של רותקה והחלו לעשות תחקיר בעניין. שמה של רותקה בפולנית היה אנה פרנקה פולניה. רצו להוציא ספר מהיומן, רוצים לעשות השקה לספר ולכן רצו להזמין אותי.

היומן הוא בעצם מחברת בית ספר עם כריכה עבה. לסקר כתבה את היומן במשך שלושה חודשים; מינואר 1943 ועד אפריל באותה שנה.

אז בעצם איפה היה היומן עד עכשיו?

היומן נשמר במשך 62 שנים על ידי גברת סטניסלבה ספינסקה, פולניה גויה. מסתבר, לאחר תחקירים רבים שערכנו, מסתבר שאבי ומשפחתו עברו כשפרצה המלחמה מביתם שבבנדין (בית יפה וגדול) לתוך תחומי הגטו, לחדר בתוך דירה בקומה שניה ושם גרו. שם כתבה רותקה את יומנה.

מסתבר שספינסקה הייתה ביתו של בעל הדירה ההיא ובאה מידי פעם כדי לראות שהכל בסדר והדירה נשמרת. היא התיידדה עם רותקה וסיפרה לה על היומן שהיא כותבת. לדבריה רותקה ידעה רבות על המרחש במלחמה וידעה כי ישלחו אותם לאושוויץ והיא בקשה מספינסקה שתקח את היומן לאחר המלחמה. אף אחד אחר לא ידע על היומן שרותקה כתבה. ספינסקה החזיקה את היומן ברשותה עד 2006.

מתברר כי היא הראתה אותו למשפחתה (לה לא היו ילדים). אחיינה ראה את היומן ועודד אותה להפיץ זאת כי זה מסמך היסטורי חשוב. ומשם זה התגלגל והגיעו אלי.

כשקראתי את היומן בפעם הראשונה (אחרי תרגום מהיר שנעשה עבורי) זה הנקודה בה הרגשתי חיבור לאחותי.
-זהבה שרץ מקריאה קטעים מתוך היומן-

הורגים יהודים ושורפים אותם במשרפות באושוויץ, ידעו בדיוק והעולם ידע וזה מעלה הרבה שאלות.

היומן הועבר בטקס מרשים ליד ושם והוא שמור בארכיון. היומן תורגם ל15 שפות. הbbc בערוץ ההיסטוריה מראים כמעט כל שנה את הסרט- סרט דוקומנטרי שעוקב אחרי מגלה את העיר בנדין והדרך שאני מגלה את רותקה.

ילדים בבנדין לומדים את היומן של רותקה הם גאים בה ומרגישים כי היא חלק מהם. לא מעט בזכות מיזם שהתחיל במכללת חמדת הדרום ובזכות ד"ר ליליאן שטיינר. ליצור קשר בין ישראל לעולם בעזרת היומן. להפיץ את הסיפור.

השנה לדוגמא, הדבר נעשה תוך לימוד משותף של כיתה מקרית מלאכי (במסגרת לימודי אנגלית) וכיתה מקולומביה. התלמידים לומדים את היומן בכיתתם ואח"כ מתכתבים באינטרנט ומחליפים דעות.

קשר שהתגלה בין אנה פרנק לרותקה לסקר: שתיהן נולדו בשבועות ושתיהן מתו באותה השנה (1944).

זהבה שרץ מציגה תמונה של משפחתה, ילדיה ונכדיה: לזכור ולהזכיר. זה ההוכחה שהם לא הצליחו בתכנית שלהם. הם הגיעו ברשעות, אטימות ורוע ואנו צריכים למנוע בכל צורה שאנו מכירים, אהבה, רעות ונועם ואחדות.

יש לנו קשר עם אניטה ומורה נוספת מבנדין (גם ד"ר ליליאן בקשר) ובכל שנה הם עושים משהו לפסח. השנה קיבלתי ברכות לפסח, ציורים עם הגדה, פמוטים ומרור. ניכר מזאת שהם לומדים את התרבות היהודית וידעו בדיוק מה לצייר. וזה מאוד מחמם את הלב.

לכן סטודנטיות, כמורות אני ממליצה על לימוד נושא השואה דרך רותקה לסקר. היומן הוא מקור בלתי אמצעי לילדים שיכולים מאוד ליהנות מספר זה. זה שפה של ילדים ולכן היא עדכנית לחלוטין. רותקה הייתה ילדה כמו כולנו, אותן מחשבות ותחומי עניין ולכן ילדים מתחברים לזה בקלות. וחשוב מאוד ללמוד את נושא השואה".

מתלבטים בפני ההחלטה?

השאירו לנו פרטים ונחזור אליכם בהקדם עם כל המידע