המושג ברית מופיע באופן ניכר בחומש בראשית. ברית בין הבתרים, ברית מילה, ברית בין אברהם לאבימלך, ברית בין לבן ליעקב ועוד.
על פניו, ברית בין בני אדם – מובן. שהרי הברית אמורה לחייב את שני הצדדים, לעמוד בהבטחותיהם ובדיבורם. שהרי יסוד התקשורת בין בני אדם הוא הדיבור. על האדם לעמוד בדיבורו שהוא מאפיינו ומהותו, כדברי הכוזרי – שקומת הבריאה שמכונה "אדם" – נקראת "מדבר". הדיבור הוא לבוש המחשבה, הוא מגלה מהי מחשבתך, מה עובר לך בראש.
אך כלפי שמיא – על מנת שהקב"ה יעמוד בדיבבריו צריך ברית?!
בין אברהם לבינו, ובינו לבין עם ישראל בהמשך. חלילה לנו לחשוב שיש חשש שההבטחה לא תתקיים.
אלא, לכל ברית יש שני צדדים. הקב"ה מחנך ומלמד אותנו כי הסכמים, בריתות ומחויבוית – חייבים לקיים. אין דיבור בעלמא, אין הבטחה סתם, אין 'הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים'. אלא, גם אני, שהכל בידי והכל ביכולתי – אני מתחייב.
ואני מבקש – שממני תראו וכן תעשו. חייבים לדעת שמעשי שמים הם בשבילנו. הם דוגמה לאדם – בעל ההתמודדויות, הלבטים והיצרים. כן, חייבים להפנים שמחוייבויות זה לא מילים, אלא זה מהות האדם ויסוד קיום הקשרים בין בני אדם.
לכן, מה שברית בין הבתרים אומרת ומסמלת – למרות שלאברהם אין צד מחוייבות והקרבה אלא רק קבלה – בכל זאת הקב"ה כורת איתו ברית, ואומר – עליי, עליי.
כוח ההבטחה ועוצמת הדיבור נלמדים מהברית הראשונה מול אבי האומה.
שבת שלום!

מתלבטים בפני ההחלטה?

השאירו לנו פרטים ונחזור אליכם בהקדם עם כל המידע