"אינך טועה, גברתי"

ד"ר אסתר אזולאי על הסופר פרופ' עמוס עוז ז"ל

בסיום המאמר "הרשימה על עצמי" כותב עמוס עוז: "אני כותב כדי לא להתייאש ולא להתמסר לפיתוי של שנאה כנגד שנאה… אני כותב כדי להשביע רוחות רעות. ואני כותב כדברי נתן זך בשירו: "השיר הזה הוא שיר על אנשים/על מה שהם חושבים ומה שהם רוצים/ומה שהם חושבים שהם רוצים".
כמי שעוסקת במשך שנים ביצירותיו של עמוס עוז, ואף כתבה דוקטורט בנושא, ברצוני לספר שכשקראתי לראשונה את הרומן המכונן שלו "מיכאל שלי" הוקסמתי מהאופן שבו הוא מנסה לדעת מהי אישה ומהעובדה שהוא אמן המילים שמלהטט בהן ומגלגלן באמנות וירטואוזית. באחד ממאמריי אף ציינתי ששירו של ז'אק פרוור "ארוחת בוקר" מהדהד באחד מפרקי הרומן "מיכאל שלי" ואף שהפרק הזה הוא מעין פרפרזה בפרוזה של שיר זה. לאחר שהמאמר הגיע לידיו של עוז ז"ל, הוא שלח לי באדיבותו הרבה מכתב שאישר את העובדה הזאת. התרגשתי כשקראתי את מכתבו שחיזק את תחושתי שאני יכולה לקרוא את כתביו גם מעבר לשורות ולהתחקות אחר מקורותיהם.
לימים תוך כדי הוראת היצירה שלו "קופסה שחורה", חשתי בקשר בין הרומן "קופסה שחורה" לציוריו ועבודותיו הגרפיות של הצייר מוריץ קורנליס אשר. נראה היה בעיניי כי הדמויות ברומן, האינטראקציה בין הדמויות, והמטפוריקה ביצירתו של עוז תואמים חלק מציוריו של אשר, וכשהצבעתי על כך בפני עוז בשיחתנו, הוא אמר לי: "אינך טועה גבירתי", ובה בעת, נתן לי את ברכתו לכתוב עבודת דוקטורט על יצירותיו. ואכן, בדוקטורט בחנתי את הקשרים הגלויים והסמויים בין ארבעה רומנים שלו ליצירות אחרות. במחקר עמדתי על כך שהוא התכתב עם יצירות רבות ואף עם תיאוריות פילוסופיות ופסיכולוגית מגוונות שמחלקן הוא התנתק במשך כתיבת ספרי ולחלקן הוא נשאר נאמן במהלן יצירותיו. עגנון הדהד ברוב היצירות שבחנתי בזמנו והוא נשאר קשור במיוחד לשירת אלתרמן שזרמה בעורקיו.
לאחר אישור עבודת הדוקטורט מסרתי לו עותק ממנה, ובתגובה לכך, הציע לי עוז לגזור ממנה ספר, שבסופו של יום יצא לאור תחת הכותרת "יצירה ביצירה עשויה", כשעל גב הספר מצוטטים דבריו של עמוס עוז: "מקופל בעבודתך ספר חדשני כתוב היטב… ראיתי שיש בו דברים שידעתי ביני לבין עצמי…, דברים שגם אני לא ידעתי מפני שהם עלו ובאו ממעמקים בכתיבה". בהמשך כתבתי מאמר שעוסק בזיקה בין ספרו של עוז: "פתאום בעומק היער" ובין ציוריו של מרק שאגאל, כשעוז אישר וציין כי אכן הכיר והוקיר את יצירותיו של שאגאל. בספר זה מציע עוז מודל לתיקון עולם כפי שנראה בעיניו.
ביצירותיו של עמוס עוז מצויים הדים גם לחוויות המכוננות של חייו, כגון התאבדות אמו כשהיה בן 12, חייו בקיבוץ ואירועים מכוננים בחיי המדינה. הוא עסק בין היתר בניסיון לדעת מהי אישה, בתנועות משיחיות שונות ובמחקרים על תורת הקנאות ו"קנאות השוואתית", בכוחה וחשיבותה של המילה, ביחס המילים ליהדות, במשמעות של הכתיבה בהקשר לחיים עצמם ועוד.
בדברים שנשאה בתו בהספד היא ציינה כי אביה היה מרכז את עשרת הדברות בדיבר אחד: "אל תכאיב" או "תכאיב כמה שפחות". נשיא המדינה ספד לו ואמר כי אינו מוצא מילים להספיד אותו. אכן, קשה למצוא מילים ראויות דיין כדי להספיד את איש הרוח, הוגה הדעות, אמן המילים, הסופר הדגול – עמוס עוז. יהי זכרו ברוך.

הכותבת היא מרצה בכירה בחוג לספרות עברית במכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום