דבר תורה לפרשת בהעלותך

האור והקול – סימני הדרך במדבר.

פרשת בהעלותך פותחת במעשי המנורה ובציווי הדלקתה. "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה, יאירו שבעת המנורות". ובהמשך: "עשה לך שתי חצוצרות כסף…". פרשתנו פותחת את נסיונות עם ישראל במדבר, והראשון , הלא נעים הוא חטא המתאוננים. חטא שמבטא את אי הנוחות של המסע במדבר ומאידך גם את אי הכרת הטוב.

המנורה והחצוצרות, באות לבטא את הצורך, לראות את האור והטוב, גם במדבר. להתבונן ולהעמיק בתהליך הבניה של עם ישראל, כיצד הוא יוצא מתרבות ותנועת נפש של עבדות, להיות בן חורין ששולט כל רגע בהליכותיו. לא קל, קשה, אבל זה מחויבות, העלאת האור במציאות, וכל הזמן אל מול פני המנורה. לראות את המנורה, את צורתה ואת מתכונתה, שיש בה פרחים, גביעים, כפתורים וקנים. כל אלה רכיבים שבאים לנאותה ולהדרה. ע"י ראייתה אנו מהדרים ועושים נאום את המציאות. ורק אח"כ יכולים להשמיע קולות ואמרות. לא מיד להתלונן, לא מיד לקטר. אלא להתבונן באור ובנר – ואז מבינים כי נר מצווה ותורה אור.

לקטר, להתלונן, ולהגיע לחא המתאוננים הוא חכמה של קטנים וקטנות. אלא, דוקא רגעי מבחן אלה, הם, הם מבחן החיים. ואז האדם נמדד. וכאשר מתבוננים – מביעים ומבטאים את הנכון והמועיל, בהעלותך את הנרות- תמיד תעלה על פיך ועל דל שפתך את האור והמנורה.

שבת שלום,

הרב אמור שמעון.