דבר תורה לפרשת חוקת

"הים, המים, באר והמעיין"

בפרשתנו אנו נקרא את שירת הבאר. "אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה". ישראל שרים. והיכן משה? משה נמצא ב: "אז ישיר משה ובני ישראל.." -השירה בהא' הידיעה על ים סוף.

שירת הבאר, שרים אותה בשנת ה-40 של המדבר, לפני הכניסה לארץ. כן, באר חופרים, באר מגלים. ומגיעים למקור המים  שתחתיה – המעיין. מעיין שמפכה את מימו מלמטה למעלה. אך על האדם לשאוב, להתכופף, ולהנות משאיבתו ועמלו. זהו העניין לפני הכניסה לארץ- כאן בארץ ישראל עמלים, מזיעים משתדלים.

לא כמו שירת הים, שהייתה ביציאת מצרים. סומכים על הנס, על השמיים ועל אבינו שבשמיים. אלא, תתחילו מלמטה – וימשיכו מלמעלה. עולם העמל, עולם המעשה – לא נמצא במדבר. ושירת הבאר מבארת לנו, את חובת ההשתדלות.

תורה – נמשלה למים, אך למים ששותים, וזה יכול להיות ממי הבאר, ממי מעיין ומנהרות ונחלים שראויים לשתייה. מי ים – הם מלוחים. התורה מתוקה מאוד, ומשמחת אלוקים ואדם. כדי שזה יקרה, חייבים עמל והשתדלות.

אין ספק שהתורה בשירת הבאר רואה הכנה חשובה ועצומה, לקראת הכניסה לארץ ישראל ולכן חייבים לדעת שאדם משתדל מלמטה ומסייעים בידו מלמעלה.

כן, משה רבינו על הים, וישראל על הבאר. תורת משה שהיא תורת ישראל, האומרת אחרי שירדה מן השמיים, על ישראל לקיימה ולעשותה מן הארץ.

כל הנחלים והמעיינות הולכים אל הים, אך הים איינו מלא, למה?  כי הוא מחכה שישראל יקיימו ויבצעו וישקו עצמם.

שבת שלום,

הרב אמור שמעון