דבר תורה לפרשת "מטות"

ראשי המטות ומוצא פיהם.

פרשתנו פרשת מטות פותחת בפניה אל ראשי המטות, והעניין הראשון הוא נדרים. נדרי יחיד, נדרי בעל לאשתו, נדרים בין אב לביתו, בין אדם לקונו. "איש יפליא לנדור…"

חז"ל למדונו למעט בנדרים. סוגיית הנדרים הרחבה, נוגעת בתחומי חלות הנדר. מי יכול לנדור? על מה נודרים? מה הסיבה לנדור? מי מאשר נדר? מי מפר נדר? מי מתיר נדר? אבל הבסיס לנדרים זה "הפלאה לה'". "איש כי יפליא לנדור.." כלומר, הנדר בא ממקום של פליאה, של פלא. כמובן שהפשט הוא הפלאה – בפה. מוצא שפתיים. אבל בעומק העניין, הנדר בא ממקום פלאי, ממקום מוסתר – מופנם, ממקום של מעמקי הנפש. ונדר היה יכול להתבטא במילים, בדיבור – אין נדר במחשבה. כי הדיבור וההפלאה, מבטאים את הפנים הנסתר והמופלא. בעצם הנדר מבטא את לבוש המחשבה העמוקה. החיבור של האדם לנדר, להזיר ולהפריש עצמו מן החיים הרגילים, יש לזה מטרה ויעוד רוחני פנימי.

אחד הכללים בנדרים, אין נודרים על המצוות כחומר, לא לנדור לקיים או לא לקיים מצווה. וזאת כי הוא מחוייב ומשבע ועומר כבר ממעד הר סיני. כלומר נודרים מעבר לציווי, וזה מביע את רצון האדם הפנימי, החופשי, החירותי בקשרו עם בוראו.

נדרי נתינה, כסף, תרומות וכו', הם אקט טכני שמביע מהות. אך נדרים שבאים על הפרשה , ועל גבולות בעולם החומר ועל שידור מערכות גשמיות, הם מבטאים את מדרגת האדם העילאית, למחוייבות רוחנית משמעותית. ואחרי הכל, אין להרבות בנדרים. ולכן אומר שלמה המלך: "טוב שלא תידור – משתידור ולא תשלם". וכאן השתלם משמעותו ולא תגיע לשלמות שאתה מבקש להגיע אליה על ידי הנדר. כן לשאוף, כן להיעזר בשביל העלייה. אבל בזהירות על הפה ובשמירה על מוצא שפתיים. וזה מיועד במיוחד למנהיגים, לראשי המטות!!

שבת שלום,

הרב שמעון אמור.