"ויחלום עוד" – מוסיף והולך

פרשיות השבוע שבהם חל חג החנוכה הן: "וישב", "מקץ", "ויגש".

פעמים פרשה אחת ופעמים שתיים, תלוי כמה שבתות חלות בחנוכה.

מה משמעות או הקשר של זה?

רעיון  האחווה שהוא מוסר ההשכל הגדול מפרשות אלו, הוא יסוד ושורש הניצחון בימי יוון – אמצע תקופת בית שני. החשמונאים ניצחו בזכות אמונה וביטחון, אך כל זה יכול להתממש כאשר כל בני מתתיהו היו מכווני מטרה ולחמו מלחמת השם. אחווה יכולה להתגשם רק כאשר מדליקים אור אחד בשני. כאשר הנרות הללו שמאירים מעינינו ומראייתנו ומתוך ליבנו – כוח העיניים שמחברות טוב לטוב – האחווה מנצחת.

שהרי יסוד פרשת יוסף ואחיו הוא – כיצד אנו מסתכלים על הטוב והיותר טוב ביוסף.. נכון הוא, שיעקב אבינו ע"ה העדיף את יוסף, וחז"ל כבר אמרו את דברם בנידון – ש"אין לשנות בין הבנים", היינו לא להפלות ולא להעדיף. אבל, באמת עלינו לראות את ההעדפה מתוך עין טובה ומתוך הסתפקות במה שיש לך – כלומר עין טובה כלפי עצמך וכלפי מה שיש לך.

מה שמחנך בחנוכה לעין טובה – אלו הנרות. הדלקתם והחדרת אורם לליבנו, שבלב תמיד יהיה אור כלפי המציאות וכלפי סביבתנו.

ואכן – יוסף הצדיק עשה זאת בסופו של דבר כשראה את האחים, והתייחס אליהם באופן מוקיר ומכיר את השגחת האלוקים. הוא אומר להם: אל ירע בעיניכם, כי מאת האלוקים יצא הדבר. אדם בעל אמונה אמיתית ובעל לב טוב אמיתי, חיובי וחושב מחשבות מעצימות – זוכה לאחדות ואחוות אמת. אחרי הכל, תמיד נאמר ונשאף לנר ישראל דולק ומאיר, וכולנו אור אחד. כך נזכה ל"אור חדש על ציון תאיר".

שבת שלום וחנוכה שמח,

שמעון אמור