ד"ר מנחם כץ
ד"ר מנחם כץצילום: חמדת הדרום

בט"ו בשבט אנו חוגגים את החג של הארץ, של ארץ ישראל. כך כבר בימי קדם, כנראה מתקופת הגאונים ובמיוחד מאז ראשיתו של המפעל הציוני. נראה לי שלכבוד ט"ו בשבט ראוי לכתוב על ברכה אחת מברכות הנהנין, שהיא גם ובעיקר ברכת הארץ.

החובה לברך על הנאות העולם היא חלק מעולמם של חז"ל. מהשוואה של כלל ברכות הנהנים בולטת ברכה אחת, הלא היא ברכת "המוציא לחם מן הארץ": בעוד ברכת הלחם היא ברכה על הארץ, ועל פעולת האל כמוציא דבר מה מתוכה, הרי שיתר ברכות הנהנין מתייחסות למושא ההנאה (המוצר הנאכל) ללא כל התייחסות לארץ, ובמשתמע, מתייחסת לאל כבורא עולם.

למקומה וייחודה של ברכת "המוציא לחם מן הארץ" ביחס ליתר ברכות הנהנין, דומה שעלינו לפנות לתורה:

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח', י').

לפי פשוטו של מקרא אין כאן מצווה מפורשת לברך לאחר אכילה ושביעה, אלא בהכרת תודה כללית על הארץ, ובניסוחו הקולע של הרמב"ן (דברים ח י): "ואמר 'ואכלת ושבעת וברכת', כי תזכור עבודת מצרים ועינוי המדבר, וכאשר תאכל ותשבע בארץ הטובה תברך עליה את ה'. ורבותינו קבלו שזו מצות עשה, וכו'".

הפסוק הזה חותם יחידה שעוסקת בארץ, ובטוב שהאל מצמיח ממנה, וזו לשונה:

(ז) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.

(ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.

(ט) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.

(י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.

שימו לב, בקטע קצר זה מוזכרת הארץ שבע פעמים! בהתאם לעיסוקה המרכזי של פרשה זו, אף הברכה שמופיעה בפסוק שבסופה מתייחסת בראש ובראשונה על הארץ: הברכה נסובה על עצם הארץ הטובה שה' נתן לנו, ממנה נובעות כל הטובות המנויות בפרשה.

בנקל ניתן להבחין בדמיון שבין הפרשה הזו בתורה לבין העמדה שבברכת "המוציא לחם מן הארץ", וגם לשוני שבין עמדה זו לבין נקודת מבט ביתר ברכות הנהנים. לפנינו שתי גישות שונות: האחת, אשר מסיבה את ברכותיה על הארץ ולא על תנובותיה; והשנייה, הגישה התנאית, אשר מסיבה את ברכותיה על ההנאה של הפרי, של המוצר.

בין שתי העמדות השונות שהוצגו לעיל, אשר האחת מסיבה את עיקר הברכה על הארץ, והשנייה על הפרי (כלומר, מושא ההנאה), ניתן להבחין בעמדת ביניים. כוונתי לברכת "המוציא לחם מן הארץ". מחד, הברכה מכילה התייחסות פרטנית להנאה מהלחם, ומאידך, התייחסות לארץ כמרכיב עליו נסובה הברכה.

ראוי לציין שאף ביתר ברכות הנהנין יש הד לעמדה שמעמידה במרכזה את הארץ ולא רק את המזון. ההודיה והברכה היא בזיקה לארץ. סקירה של כלל ברכות הנהנין השונות מגלה שכמעט כל הברכות הללו הן על יבול הארץ, מזון מהצומח ('בורא פרי העץ', 'בורא פרי האדמה'; 'בורא מיני מזונות'). ואילו על כל סוגי הדברים מן החי (בשר, ביצים, חלב וכו') או מן הדומם (מים) קיימת ברכה אחת בלבד, ברכה כללית ביותר (מעין סעיף 'שונות'), 'שהכל נהיה בדברו'. יוצא, שכמעט כל ברכות הנהנין הן ברכות על הצומח ועל יבול הארץ.

ד"ר מנחם כץ הוא ראש החוג לתושב"ע במכללה האקדמית לחינוך 'חמדת הדרום' ליד נתיבות