צום י"ז בתמוז ומגפת הקורונה

היום חל הצום הרביעי, צום י"ז בתמוז שחל בחודש הרביעי מניסן.
השנה יש משמעות לצום הזה, באופן יותר משמעותי מבעבר.
יש חמש סיבות לצום זה ,כפי שחז"ל מציינים במשנה ובגמרא. אחת מהן, כי ביום זה נפרצו חומות ירושלים, עוד שלב משמעותי בחורבן הבית וכן ביום זה נשתברו הלוחות שהוריד משה בשנית.
יש שבירת לוחות, ויש שבירת חומות. יש שבירה פיזית- חומות. ויש שבירה רוחנית-לוחות הברית -התורה.
בימים של מגפה ,אנחנו מקימים חומות שמפרידות – בידוד, בין אדם לחברו. בין אדם לחברתו. כולם מרגישים, אחרי ארבעה חודשים ויותר, כי אנחנו מאד מצפים לחיבורים וליחד הפומבי והציבורי.
כבר חשים, שחייבים לחזור לנורמה ולתמידים כסדרם. ואכן, אחת הגזרות שהיתה בי"ז בתמוז היא ביטול עבודת התמיד שהיה קרב כל יום במקדש.
נדמה כי היום בתקופת המגפה הזאת, אנו מבינים וחיים את ביטול התמיד של היום. כל הקביעויות, ההרגלים סדר היום המוכר והבריא, המתמיד ,נעלם מאיתנו. זה ביטול התמיד של היום.
כנראה יש זיקה הדוקה בין שני התמידים, בין התמיד של המקדש -אז, לבין התמיד של היום -הסדר יום, הנורמות של החיים הפשוטים והטבעיים.
אנו מבינים שתמיד והתמדה, הם יסוד ועיקר החיים לקראת שינוי, התחדשות והתקדמות. משמע, בלי התמיד -התמידי, אין אפשרות לקומות נוספות.
היום הרבה מאיתנו, מתקשים לראות את נורמת החיים, באופן רגיל ומובן מאליו, מרגישים שאכן בוטל התמיד.
ונסיים בחובת האמונה והביטחון, שאחרי הלילה יש שחר וזריחה חדשה בע"ה ויקויים בנו: "המחדש בטובו בכל יום תמיד" ונראה אור חדש ,מתוך המועקה וכדברי הנביא זכריה: "צוֹם הָרְבִיעִי …. יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" אמן.